טכניקות דפוס

עולם הדפוס הינו נרחב וכולל טכניקות שונות ואלפי מוצרים. אפשר לחלק את הדפוס לשתי שיטות הדפסה עיקריות:

הדפסה ישירה

הדפס עץ – היא שיטת הדפסה וציור שבה תמונה נחרטת לתוך משטח עץ, כאשר החלקים המודפסים נשארים בגובה המשטח בעוד החלקים שאינם מודפסים מוסרים, בדרך כלל בעזרת אזמל או מפסלת.

ליתוגרפיה (הדפס אבן) – היא טכניקת הדפסה שמקורה בסין העתיקה.יש טוענים שזו שיטת ההדפסה הראשונה. בעבר השתמשו בטכניקה זו להדפסת טקסטים, כיום משמשת להדפסת יצירות אמנות, על גבי נייר או על גבי חומר מתאים אחר, במספר עותקים מוגבל. הליתוגרפיה הומצאה בשנת 1796 על ידי אַלְוַאִיס זֶנֶפֶלְדֶר בבוהמיה והיא טכניקה המשמשת לשכפול תמונות באיכות גבוהה ובמחיר נמוך (יחסית לאותה תקופה).

דפוס בלט – שיטת הדפוס התעשייתית הראשונה, שהומצאה על ידי גוטנברג. הייתה בשימוש שנים רבות עד אשר הוחלפה על ידי טכנולוגיות מתקדמות ומודרניות יותר. הלוח נעשה בסידור ידני (סְדַר) בכתב ראי, עליו נמרח הצבע ועליו הונח דף בודד. ההדפסה נעשית בעזרת מכבש או גלגלת להצמדת הנייר לאותיות הצבועות והדפסת הדף.

דפוס משי – בו הדמות הרצויה מועברת מבעד רשת בצפיפויות משתנות (בעבר הרשת הייתה עשויה סיבי משי, כיום הרשת עשויה סיבים סינתטיים), הרשת אטומה באזורים בהם לא רוצים שיעבור צבע. שיטה זו משמשת כיום להדפסה, בעיקר משום כמות הצבע הגדולה שמיושמת על המוצר המודפס ולכן משמשת בהדפסת מוצרים סופגים (קרטונאז’, מוצרי טקסטיל)

פלקסוגרפיה (פלקסו) – שיטה זו שהיא התפתחות דפוס הבלט, הותאמה למעשה לצורך בהדפסת מוצרים אשר אין אפשרות להדפיסם בעזרת שיטות אחרות בגלל עדינות החומרים אותם מדפיסים, בגלל הלחץ הרב שמופעל בזמן ההדפסה על המוצר המודפס. ההדפסה עצמה נעשית על ידי גלופת גומי, על בסיס חותמת משרד פשוטה. שיטת דפוס הפלקסוגרפיה היא שיטת הדפסה על עיקרון ההדפסה הישירה, בה מודפס שטח ההדפסה בצורה ישירה מגלופה. המושג פלקסוגרפיה נגזר מתכונת גמישות גלופת הגומי.

דפוס שקע – שימש לשיכפולים של מקור, כינוי דפוס השקע היום הוא תחריט, מהמושג חריטה. שיטה זו היא התפתחות של דפוס האבן (ליתוגרפיה) למעשה הדמות הרצויה נחרטת על מצע רך, יחסית, צבע מוכנס לחריצים, משטח ההדפסה מוצמד לדף ועליו מופעל לחץ למטרת הדפסה. כיום משמש דפוס השקע לעבודות עיצוב ואומנות.

דפוס צילינדר – שיטה הפועלת על עקרון ההדפסה הישירה והיא בבסיסה תוצר של טכניקת דפוס השקע. בשיטה זו הלוח הוא למעשה, גליל עשוי מתכת רכה (יחסית), כאשר על גביו נגרעת הדמות. בעבר הרחוק השתמשו במסמרי פלדה לחריטת הדמות על הגליל (צילינדר), בתקופה מאוחרת יותר השתמשו באמבט חומצות ליצירת הדמות בדומה להדפס אבן, כיום משתמשים בצריבת לייזר, כאשר גודל הנקבים ועומקם (אשר נקבעים על ידי עוצמת הלייזר) קובעים את הרזולוציה. שיטה זו עובדת על עקרונות הפרוצס. בשיטה זו משתמשים להדפסה של מיליוני עותקים (למשל: נשיונל ג’יאוגרפיק). שיטה זו נחשבת לאיכותית מכולן.

טמפוגרפיה (ידוע גם בשם “הדפסת טמפון”) (Pad Printing) (אנ’) (כרית) – שיטה להדפסה על חפצים תלת ממדיים כגון עטים, צנצנות, שפופרות וכדורים. השיטה מבוססת על חותמת סיליקון דמוית כרית, הנטבלת בדיו ומעבירה אותו אל החפץ עליו מדפיסים.

הדפסה עקיפה

דפוס אופסט (Offset) (שטח) – שיטה שבה מועתקת דמות המקור אל הלוח. הלוח עשוי מנייר עבה או סגסוגת אלומיניום ומצופה באמולסיה, כדי לקבל את הדמות הנדרשת לוח עובר תהליך פיתוח (בדומה לתהליך הפיתוח בצילום) הלוח ועליו הדמות מוצמד אל תוף גלילי. עיקרון העברת הצבע מתבסס על דחיית מים ושמן, הלוח מקבל מים בכמות קטנה, הצבע הוא צבע על בסיס שמן שנדבק לחלקים היבשים (כלומר לדמות האמולסיה), משם הוא עובר לבלנקט גומי ומשם לנייר (על מנת שלא לשחוק את הלוח), ההדפסה על הלוח היא רגילה ולא בכתב מראה. שיטה זו נמצאת בשימוש לעבודות הדפסה גדולות, בסדר גודל של 1,000-1,000,000 עותקים. זו השיטה הנפוצה ביותר כיום ומדפיסים בה עיתונים, ספרים, שבועונים, עלונים וכדומה.

דפוס דיגיטלי – בשנים האחרונות התפתחו שיטות הדפסה דיגיטליות. בשיטה זו מכונת הדפוס משמשת כמדפסת המקבלת את האינפורמציה ישירות מהמחשב, כאינפורמציה דיגיטלית, ומדפיסה אותו על הנייר. במכונה זו יש גליל הממגנט אליו את הצבע בהתאם למקור, משם הוא עובר לבלנקט גומי ומשם למדיה המודפסת. שיטה זו משמשת בעיקר לעבודות הדפסה בכמויות מעטות (לדוגמה: שילוט רחוב, פוסטרים, עלונים ועוד).

מקור: וויקיפידה